רש"ש על יומא פ״ה

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על יומא פ״ד ע״ב רש"ש על יומא פ״ו ע״א »

1 עירובין פתח ↗

אֲפִילּוּ תֵּימָא כְּרַבִּי, לָא צְרִיכָא, דְּבָעֵי מָרָא וַחֲצִינָא.

2 יומא פתח ↗

אֲפִילּוּ תֵּימָא אַבָּא שָׁאוּל, עַד כָּאן לָא קָא אָמַר אַבָּא שָׁאוּל הָתָם אֶלָּא לְעִנְיַן יְצִירָה, דְּכֹל מִידֵּי מִמְּצִיעֲתֵיהּ מִיתְּצַר, אֲבָל לְעִנְיַן פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ — אֲפִילּוּ אַבָּא שָׁאוּל מוֹדֵי דְּעִיקַּר חַיּוּתָא בְּאַפֵּיהּ הוּא, דִּכְתִיב: ״כׇּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו״.

3 יומא פתח ↗

וּכְבָר הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, וְלֵוִי הַסַּדָּר וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְהַלְּכִין אַחֲרֵיהֶן. נִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה זוֹ בִּפְנֵיהֶם: מִנַּיִין לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת?

4 תוספות פתח ↗

לא צריכא דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן - תימה לי דהוה מצי למימר כולהו לנזקין אם רוב ישראל ישראל דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה מחצה על מחצה ישראל דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן ולא משלם אלא פלגא אם רוב כותים כותי משלם נזק שלם אלא ניחא למימר חידוש בכל חד:

5 יומא פתח ↗

אֲבָל לְהַחֲיוֹת — אֲפִילּוּ מֵעַל מִזְבְּחִי. וּמָה זֶה, שֶׁסָּפֵק יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו סָפֵק אֵין מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו, וַעֲבוֹדָה דּוֹחָה שַׁבָּת — קַל וָחוֹמֶר לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. נַעֲנָה רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר: וּמָה מִילָה שֶׁהִיא אֶחָד מִמָּאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים שֶׁבָּאָדָם דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת — קַל וָחוֹמֶר לְכׇל גּוּפוֹ שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.

7 סנהדרין פתח ↗

וַעֲבוֹדָה זָרָה לָא? וְהָא תַּנְיָא: אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, מִנַּיִן שֶׁאִם אָמְרוּ לוֹ לָאָדָם ״עֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה וְאַל תֵּהָרֵג״, מִנַּיִן שֶׁיַּעֲבוֹד וְאַל יֵהָרֵג? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וָחַי בָּהֶם״ – וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם.

8 רש"י פתח ↗

ומה מילה - שהיא תיקון אחד מאיבריו של אדם דוחה את השבת לפי שחייבין עליה כרת לאחר זמן כך שנויה בתוספתא דשבת:

9 יומא פתח ↗

מַתְנִי׳ חַטָּאת וְאָשָׁם וַדַּאי — מְכַפְּרִין. מִיתָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים — מְכַפְּרִין עִם הַתְּשׁוּבָה. תְּשׁוּבָה — מְכַפֶּרֶת עַל עֲבֵירוֹת קַלּוֹת: עַל עֲשֵׂה, וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה. וְעַל הַחֲמוּרוֹת הוּא תּוֹלֶה, עַד שֶׁיָּבֹא יוֹם הַכִּפּוּרִים וִיכַפֵּר. הָאוֹמֵר: אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב — אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר — אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵירוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם — יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עֲבֵירוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ — אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵירוֹ.

1 גמרא אבל הכא כו' מאי אית ליה למעבד. ופרש"י דתהוי איסורא דאורייתא. ק"ל דהא במרא וחצינא איכא איסורא דאורייתא כדמוכח בעירובין לה. ונראה דהאיסור הוא משום בונה או משום חורש עתוי"ט שם וכמו גבשושית ונטלה עיין מ"א סי' רמד סק"ח. והיינו דוקא בגל דצרורות דקות דבטלי אגב קרקע והכא קתני מפולת דמשמע דהאבנים והקורות נפלו כמו שהן ולא נשברו לרסיסים ודאי דלא בטלו לקרקע ולית בהו לא משום בונה ולא משום חורש. ובעירובין תני גל ור"ל של צרורות דקות. ואל תשיבני דהכא ג"כ תני מפקחין עליו את הגל. דהכא קאי על המפולת שנזכר לעיל. ובמשנה שבירושלמי וכן ברי"ף ורא"ש ליתא לתיבות את הגל:

2 גמ' שם דכל מידי ממציעתיה מיתצר. עי' לעיל נד ב:

3 גמ' שם נשאלה שאלה זו בפניהם. נראה דר"ל בפני לוי הסדר ורי"ש בנו של ראב"ע אך הם לא ענו דבר בפני רבותיהם. דאלת"ה למה הוזכרו. וכיוצא בזה דקדקו התוס' במס' ע"ז סג ב בד"ה ויתיב:

4 תד"ה לא צריכא. אם רוב ישראל ישראל דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה. ודעת הה"מ פרק ט"ו מהלכות איסורי ביאה הלכה כ"ו דלשמואל דא"ה בממון אחר הרוב אפילו ברוב ישראל פטור וכן כתבו התוספות עצמם בר"פ אלו נערות ד"ה ועל הכותית לענין קנס ע"ש:

5 גמרא ועבודה דוחה שבת ק"ו לפק"נ כו'. ואין לומר קבורת מת מצוה תוכיח עי' סנהדרין לה ב משום דהיא א"ד אה"ע אלא קודם שהתחיל בה וכ"מ שם דאמר רציחה תוכיח שדוחה אה"ע. והיא אינה דוחה לאחר שהתחיל:

6 גמ' שם ושמרו בני ישראל את השבת וגו' אמרה כו'. כצ"ל עי' פרש"י:

7 גמ' שם אר"י א"ש כו' וחי בהם כו' א"ר כו' לבר מדשמואל דל"ל פירכא כו' טבא חדא כו'. ק"ל דהא אונקלוס תרגמו וחי בהון בחיי עלמא ועי' פרש"י שם. ועוד ק"ל דמשמע דשמואל חדש דרשה זו והלא כבר קדמהו ר' ישמעאל בסנהדרין עד. ועוד רי"ש גופיה מה לו לדרוש כאן ממחתרת כיון דאית ליה דרשה דוחי בהם:

8 רש"י ד"ה ומה מילה. לפי שחייבין עליה כרת לאח"ז. משמע דטעמא משום דהוה פקוח נפש. וקשה הק"ו שאמר כאן ומה מילה כו'. וגם אינו ודאי כ"כ שאם ימול למחר וליומא אחרא יפטור ג"כ מכרת. וזה י"ל ע"פ מש"כ התוספות במכות טו ב בד"ה במאי קא מיפלגי ע"ש ועוד לטעם זה אפי' שלא בזמנה תדחה את השבת:

9 במשנה אחטא ויוה"כ מכפר אין יוה"כ מכפר. עי' תוי"ט בשם הרמב"ם. וק"ל דהא מוקמינן מתניתין אפי' כרבי דיוה"כ לא בעיא תשובה. ולענ"ד נראה הטעם פשוט ביוה"כ כדאמרינן בגמרא אגב שאני. אך גבי אחטא ואשוב לא שייך האי טעמא כיון דשב ע"ז גופיה במה שבטח עה"ת ולכן בעינן ב"פ:

5 סנהדרין פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ: רְצִיחָה תּוֹכִיחַ, שֶׁדּוֹחָה אֶת הָעֲבוֹדָה וְאֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת.

8 תוספות על מכות פתח ↗

במאי קא מיפלגי בהתראת ספק דרבי יוחנן אית ליה שמה התראה וריש לקיש אית ליה לאו שמה התראה. ופי' לכך לא תני ריש לקיש בטלו חייב כגון שלקח האם מעל הבנים ושחטה דלא לקי משום דהוי התראת ספק ושמא לא יבטל העשה וכל אימת דלא ביטל עשה פטור ולא לקי. והוי משכחת ליה התראת ודאי כגון שהתרו בו בשעה שמבטל ותי' רש"י דלעולם בעינן התראה בשעה שעובר על אזהרתו ואפילו היא תלויה בדבר כדאמרינן בשבועות דף כח: גבי שמעתא דככרות ולכך לא מצי אמר רשב"ל בטלו ולא בטלו ולכך אמר קיימו פטור לא קיימו חייב וא"ת לא קיים שילוח האם כשבית דין הזהירו לו לא לילקי דבשעה שעבר התראת ספק היא דשמא יקיים העשה וישלחנה תכף לאחר שנטלה וי"ל דהשתא מיהא עובר בלא תקח האם דהא לא קרי מחוסר מעשה וא"כ יש לנו לומר שלא יקיימנה אם הוא עושה לעולם מה שהוא עושה עתה שלא משלחה שעובר בלאו ואינו מקיים העשה דהכי נמי אמרינן בנזיר שהיה שותה דלוקה על כל אחת לקמן מכות דף כא. דלא הוי התראת ספק משום דשמא ישאל על נזירותו משום דכיון שהוא עומד הוא עובר ויש לנו לומר שמעולם יעמוד כמו שהוא עכשיו ולא ישאל לחכם לעולם והלכך לקי כל כמה דלא שאל ושפיר הוי התראת ודאי הכא נמי יש לנו לומר דלעולם לא יקיים העשה והוי התראת ודאי אבל לרבי יוחנן דתלי מלקות בביטול העשה הוי ליה מחוסר מעשה דכל אימת דלא עשה שום דבר ולא ביטל שום דבר לא ילקה ופ"ה קשה להבין והשתא לא מפרש הש"ס טעמא אמאי לא אמר ר' יוחנן קיימו ולא קיימו כריש לקיש דודאי בטלו ולא בטלו מסתברא טפי ולא הוצרך לומר טעמא אלא רשב"ל אמאי לא אמר כר' יוחנן:

« רש"ש על יומא פ״ד ע״ב רש"ש על יומא פ״ו ע״א »